ד״ר מיקי כץ

עריכה לשונית וספרותית

 

052-2212242

 

כיצד מתחילין

 

הדף הריק הוא האוייב הגדול של מלאכת הכתיבה. גם אם מאחוריך עבר מפואר של כתיבה, גם אם פרסמת ספרים לרוב, עדיין רובצת עליך "אימת הדף הריק" ואם לא ממש אימה - לפחות התלבטויות אין ספור, התחלות שאין להן המשך ובקיצור - התמודדות לא פשוטה.

אציע כאן כמה דרכים להתמודד עם מצוקה זו תוך התמקדות בשאלה - כיצד להתחיל סיפור? זה יכול להיות סיפור קצר, רומן עב כרס או נובלה. 

 

א. סיפור המסגרת או "הצידוק" -  אחת השיטות "להתחיל סיפור" היא להשתמש בסיפור מסגרת המסביר כיצד נולדה העלילה ומה היה המניע לכתיבתה. סיפור הווידוי הוא סיפור מסגרת נפוץ בספרות. לרוב זהו וידויו של שכיב מרע, אסיר בבית הסוהר או מי שנתון בכל מצב משברי אחר שבעקבותיו נולד הצורך של המספר להשמיע את סיפורו.

כך פותח גו'רג' סימנון את הנובלה "מכתב לשופט":

 

"אדוני השופט,

הייתי רוצה שמישהו, שאדם אחד, יבין אותי. והייתי רוצה שאותו אדם יהיה אתה."

גורג' סימנון, מכתב לשופט הוצ' עם עובד, תרגום יהושע קנז.

 

 כבר במשפט הראשון מציב סיפור המסגרת את הסיטואציה הסיפורית. הכותב הוא אדם העומד לדין ומבקש ללמד סנגוריה על עצמו והשופט הוא הנמען של סיפורו. פניה זו אל השופט אינה מצריכה כל נימוק וכל חיזוק. אך טבעי הוא שהנאשם (עדיין איננו יודעים במה הוא נאשם) יפנה אל השופט, שהרי הוא האיש העומד לגזור את דינו.

לעתים קרובות המתוודה הוא בעל אישיות חריגה ובעת הקריאה אנו נדרשים לבצע התאמות של הסיפור, הנמסר מנקודת המבט המעוותת של המספר, כדי לבנותו מחדש בתוך העולם ה"נורמטיבי". כאשר מופיע סיפור מסגרת ובו אלמנט של וידוי, מיד אנו יודעים כי הסיפור יכלול חטא כלשהו שחטא המתוודה, יחד עם רצונו לזכות באהדת הקורא (השופט שאליו מופנה המכתב) ואפילו במחילה ובסליחה.

אם כן, סיפור המסגרת והסיפור הווידויי שהוא אחד מצורותיו של ספור המסגרת, הוא אחת האפשרויות להתחיל סיפור. הוא מספק הן את הצידוק לכתיבה והן את המעבר אל עולמו של המספר.